מט"ח 24 בע"מ נ' זולוטארסקי

החלטה

אציין כי דיון היום נקבע לדיון בצו המניעה הזמני שהוגש על ידי המבקשת. המצהיר מטעם המבקשת טרם התייצב לדיון. סבורתני כי ניתן להכריע הן בבקשה הזמנית והן בהמרצת הפתיחה בדיון היום. אקח בחשבון בעת הפסיקה את העובדה שלא נשמעו ראיות וכרגע גם לא ניתן לחקור את מוסר התצהיר. לכל צד יעמדו 5 דקות לטיעון.

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תש"ע, 04/03/2010 במעמד הנוכחים.

חנה פלינר, שופטת

פסק דין

ביום 13.12.09 ניתן פסק דין הנותן להסכמת הצדדים בת.א. 170269/09 תוקף של פסק דין. באותו מקרה סוכם שהנתבעת היא המבקשת שבפניי תשלם תוך 30 יום סך של 26,000 ₪ לסילון מלא וסופי של התביעה, ובמידה ולא ישולם הסכום תוך 30 יום, כששבעה ימים לא ייחשבו הפרה, יעמוד פסק הדין ע"ס 40,000 ₪.

הסכום לא שולם במועדו, אף לא במועד המוערך, ובטרם פנה ב"כ התובע, המשיב בפניי, ללשכת ההוצל"פ, הוא הקדים פנייה לב"כ המבקשת וביקש לברר מדוע לא שולמו הסכומים. ב"כ המבקשת טען כי שלח את השיק בדואר עוד ביום 1.1.10 ודאג, תוך 4 ימים מיום קבלת דרישת ב"כ המשיב, לבצע העברה בנקאית לחשבון המשיב. כאמור, בשלב ההוא ולמעשה עד היום, לא נפתח תיק הוצל"פ על הסכום המוגדל. ב"כ המבקשת פנה לבית המשפט במסגרת התיק המקורי בבקשה להצהיר שהוא מילא את חיוביו על פי פסק הדין המקורי, ולמעשה ביקש שתינתן הוראה המונעת הגשת הסכום המוגדל להוצל"פ. ב"כ המשיב הגיב לבקשה, וביום 14.2.10 קבעתי כי בית המשפט השלים את מלאכתו ואין מקומה של הבקשה במסגרת התיק הקודם. באותה החלטה הפניתי את הצדדים לרשות ערעור אזרחי 1233/91 (להלן פסק דין ג'רבי) והמלצתי לצדדים לחסוך מעצמם התדיינויות נוספות. בעקבות החלטתי הגישה המבקשת המרצת פתיחה המלווה בבקשה לצו זמני במסגרתה נתבקש סעד שבית המשפט יצהיר שפסק הדין מיום 13.12.09 בוצע במלואו. לצו הזמני לווה תצהירו של עו"ד אלקנה בישיץ, אשר הצהיר כי שלח את השיק באמצעות דואר ישראל.

הצו הזמני שובץ תחילה לשופט אחר, ולבקשת ב"כ המבקשת הועבר התיק למותב זה, אשר קבע את הדיון לצו מניעה זמני להיום. אציין, כי עו"ד בישיץ הצטרף לדיון רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שגובשה הסכמה בין הצדדים למתן פסיקה לפי סעיף 79א'.

ראשית, יש לברך את הצדדים על כי הסכימו לפעול בדרך האמורה. יש לברך את ב"כ המשיב שלא פתח תיק הוצל"פ, למרות שלכאורה היה רשאי לעשות כן כבר ביום 21.1.10. אין ספק שבכך ההוצאות בתיק זה היו גדלות.

לגופו של עניין, הצדדים הסכימו שלא לחקור את עו"ד בישיץ, בין השאר מעצם היותו עמית למקצוע. אציין כי על פניו ומבלי לקבוע מסמרות, ההתנהלות המפורטת בתצהיר מעוררת שאלות ותמיהות. מדובר בסכום לא מבוטל, הסנקציה מעוגנת בפסק דין וחמורה היא, מהווה היא 50% תוספת לסכום פסה"ד, ניתן לצפות כי סכום כזה במסגרת פס"ד לא יישלח בדואר רגיל אלא על ידי שליח שדואג להחתים על קבלה, או למצער, בדואר רשום. בנוסף, אכן לא הובאו ראיות התומכות בטענה שהלקוח חתם על השיק, מתי חתם על השיק והאם בוטל השיק, שאחרת שיק זה מסתובב בדואר כשהסכום כבר נפרע בדרך אחרת. ייתכן שתמיהות אלה עוררו את חשדו של המשיב לגבי נכונות הגירסה. ייתכן ואם היתה נמסרת סיבה אחרת כמו למשל שיכחה, התיק לא היה מגיע לאן שהגיע. אולם, עצם הפקפוק בגירגסה יכול להסביר את האמוציות שהתפתחו בתיק זה. בכל מקרה, בין אם גירסת הדואר היא נכונה ובין אם הדבר נשתכח מלב המבקשת, מדובר בהפרה של פסק הדין ולא ניתן לקבוע שהוא בוצע במלואו. התשלום אמור היה להתבצע במלואו עד ליום 20.1.10.

גם משלוח בדואר אינו מהווה פרעון. לכן, ההצהרה כפי שמבוקשת אינה יכולה להינתן.

מאידך, סברתי בהחלטתי מיום 14.2.10 וסוברת אני גם כיום, כי עמידה דווקנית על ביצוע פסק הדין היא סנקציה קשה, גם אם מבחינה חוזית הצדק עם המשיב. ידוע לכל שחוזים יש לקיים,, בוודאי כאלה שקיבלו חותמת והכשר של פסק דין. עם זאת, יש לבחון את התמשכות המחדל, שבמקרה הנדון עומד על 12 יום או 5 ימים, אם ניקח בחשבון את תקופת הגרייס. ניקח בחשבון שבעת התשלום עוד לא נגרמו בפועל הוצאות נוספות למשיב, לא הוגשה כל בקשה לבית המשפט ופסק הדין לא הוגש לביצוע. לא קרה דבר דרמטי מבחינת מדד – התשלום היה במטבע ישראלי וכמובן שאין כאן כל הפרשי שער. הזכרתי את פס"ד ג'רבי היות ומחייב הוא את בית המשפט לבחון האם התנהגות המשיב במקרה הנדון, אשר עמד על קיום זכויותיו החוזיות, הינה בתום לב אם לאו.

לאחר ששקלתי את הדברים, סבורתני כי אכן אין המקרה דומה אחד לאחד לפסק דין ג'רבי – באותו מקרה התשלום נעשה במועד אך היתה טעות לגבי היקפו. שם דובר על יום אחד של עכוב בתשלום 25% מהתמורה. במקרה שלפנינו מדובר כאמור באיחור רב יותר ועל חוסר תשלום טוטאלי במועד. כפי שציינתי עניין תום הלב של המשיב מן הסתם מושפע גם מאותה גירסה שהושמעה בפניו ודבר זה, כפי שאמרתי, מסביר את הרקע, לדעתי, להתפתחות ההליכים.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, מאחר וחוזים יש לכבד מחד, מאידך, מצאתי לנכון להתחשב בנסיבות אותן ציינתי לעיל, בחרתי להטיל קנס של 20% מגובה סכום פסק הדין עקב האיחור, קרי, סך של 5,200 ₪. לגבי ההוצאות שנגרמו, סברתי, כאמור, שהצדדים אולי יוכלו לסיים תיק זה ללא התייצבות בבית המשפט. בינתיים נדרשו הם להגיש בקשות ותגובות ולהתייצב לדיון היום, יש לזכור כי כל אלה נגרמו בשל מחדלה של המבקשת מלשלם את פסק הדין בזמן, וגם אם גירסת השיק היא נכונה, אזי המחדל נוגע לכך שלא וידאה המבקשת את הגעת השיק ולא דאגה לשלם אותו בדרכים אחרות. לכן, הנני פוסקת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

כל הסכומים עליהם הוריתי ישולמו למשיב תוך 14 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תש"ע, 04/03/2010 במעמד הנוכחים.

חנה פלינר, שופטת

קלדנית: ש. ויגודני

הוקלד על ידי: שושנה תייר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: